Tag: Maimonides

Biblical Criticism for the Shomer Torah

The past few weeks have seen yet another controversy in the Jewish world over the merits of biblical criticism and depending on whom you read, the impetus for Yet Another Schism within the Jewish community. Given the frequency that biblical criticism is used as a shovel with which to dig theological graves, I will not even bother with linking to the most recent essays. In fact, just this past February I devoted an entire class to Biblical Criticism and Orthodox Judaism after the last series of exchanges. For those who are unable, unwilling, or just too impatient to listen to the class in its entirety, I will summarize the major points while referring to the source sheet and bibliography included in the above post.

Most of the debates surrounding Biblical Criticism focus less on the merits of arguments and instead serve as a litmus test for which ideas – and by extension which individuals – are compatible with or acceptable to “Orthodox Judaism” or if there must be a distinction with an illegitimate Orthodox franchise. Since Orthodox Judaism is in fact less of a religious system and more of a religious society with its own definitions of exclusion, whether or not biblical criticism is a “threat” will tautologically depend on the community in which one finds oneself and the cultures of Orthodox Judaisms will accept nothing less than strict adherence to the collective dogma. But for those disinterested in partisan pretentiousness or legislating labels, the real question is if it is possible to reconcile biblical criticism with being a Shomer Torah.

The Meaning of “Bashert” in Rabbinic Judaism and its Implications

Click here to download a PDF source sheet

YUTOPIA's 10 Year Anniversary SpecialIntroduction 1

In colloquial Jewish vernacular, the description “bashert” essentially means “from God” or the consequence of divine intervention. When someone refers to an event as “bashert,” he is asserting that the invisible Hand of God was intimately involved in its fruition. This is usually due to the improbably circumstances surrounding the event, or its heretofore unappreciated fortuitous outcome. Bashert is perhaps most used in the context of dating and marriage, where the divine intervention refers to the finding, or even the preordained selection, of one’s spouse. Thus the word “bashert” has become synonymous with “soul mate,” the person whom one was divinely ordained to marry.

The primary source for the Jewish idea of a soul mate is the statement by R. Yehuda in the name of Rav in B. Sotah 2a:

א”ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנא’: +תהלים קכה+ כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר’ יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: +תהלים סח+ אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.

R. Samuel b. R. Isaac said: When Resh Lakish began to expound [the subject of] Sotah, he spoke thus: They only pair a woman with a man according to his deeds; as it is said: For the sceptre of wickedness shall not rest upon the lot of the righteous (Ps. 125:3). Rabbah b. Bar Hanah said in the name of R. Johanan: It is as difficult to pair them as was the division of the Red Sea; as it is said: God setteth the solitary in families: He bringeth out the prisoners into prosperity (Ps. 68:7)! But it is not so; Rav Judah said in the name of Rav: Forty days before the formation of a child, a heavenly voice issues forth and proclaims, The daughter of this person is for that person; the house of this person is for that person; the field of this person is for that person! — There is no contradiction, the latter dictum referring to a first marriage and the former to a second marriage.[Emphasis added]

Although the idea of divinely matched soul mate is certainly romantic, it does pose significant theological problems especially in the aftermath of divorce or abusive relationships. Perhaps the most significant theological challenge to the preordained bashert is the denial of one’s free will. In fact this definition of bashert is explicitly rejected by Maimonides on these very grounds in his Shemoneh Perakim Chapter 8.

שמונה פרקים לרמב”ם פרק ח
אבל הלשון הנמצא לחכמים, והוא אומרם: “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים” – הרי הוא אמת, ומכוון אל מה שזכרנו, אלא שהרבה יטעו בו בני אדם, ויחשבו בקצת מעשי האדם הבחיריים – שהוא מוכרח עליהם, כגון הזיווג לפלונית, או היות זה הממון בידו. וזה אינו אמת, כי זאת האשה, אם היתה לקיחתה בכתובה וקידושין, והיא מותרת, ונשאה לפריה ורביה – הרי זו מצוה, וה’ לא יגזור בעשיית מצוה; ואם היה בנשואיה פגם – הרי היא עבירה, וה’ לא יגזור בעבירה.

[There is no contradiction to this from the following] statement of our Sages: “Everything is in the hands of heaven except the fear of heaven.” 2 This statement is true and conforms to the conceptual framework that we have explained. Nevertheless, many people err with regard to it and imagine that a person is fated with regard to many of the matters in which he is given free choice: e.g., whether he will marry a particular woman or acquire a sum of money through theft.

This is absolutely not true. For if a person marries a woman, granting her a marriage contract and performing the rites of kiddushin, he is performing a mitzvah, 3 and God does not decree that we will perform any mitzvot. Should the marriage be forbidden, [entering into it] is a sin, and God does not decree that we will perform any sins. 4

Given the theological difficulties inherent in the classical definition of “bashert,” and based on numerous alternative contradictory sources in Rabbinic literature, I will propose a radical reinterpretation of the passage in B. Sotah 2a and redefine the Talmudic approach to bashert. Those who are personally committed to believing in a Jewish concept of a soul mate should minimally interpret this essay as an explanation for Maimonides who does seem to contradict an explicit Talmudic passage. 5 Otherwise, I hope to offer an approach which best represents the myriad of opinions found in the Rabbinic sources, and thus provide a more accurate and defensible portrayal of the compelte Rabbinic tradition.


  1. The following essay was initially prepared and presented in honor of the Auf Ruf of my friend, chavruta, and world-class educator Rabbi Mordy Friedman at the Hotel Paradise (now Leonardo) in Be’er Sheva in June 2002. But this study is also meaningful to me for other personal reasons. One of my greatest resentments in popular Judaism is the pervasive tendency among laity and Rabbis to cite one passage – in or out of context – as the singular opinion on a theological issue, often to the exclusion of all other conflicting sources. Even the specific corpus of Rabbinic literature is so vast that it is rare that one singular text may be honestly presented as exemplary of the entire body of work. Utilizing the academic methodologies I studied under Dr. Yaakov Elman in Revel and inspired by having finished reading Ephraim Urbach’s The Sages: Their Concepts and Beliefs cover to cover, I began compiling a series of classes in Rabbinic Thought and Theology or Machshevet Hazal. This essay on bashert was my first foray into my endeavor to prove that Torah does not necessitate obedience to a mono-dogmatic religion, while also attempting to dispell a popular, though possibly debilitating, theological myth.

    While I have given this essay as a class on multiple occasions, I had refrained from publishing it in essay form, preferring to wait until the event of my own engagement. Given the uncertainty of when that may actually occur (as an aside, any comments referring to my personal dating status will summarily be deleted) I decided that now would be as good of an alternative occasion as any being part of YUTOPIA’s 10th Anniversary and Tu B’Av.

  2. B. Berachot 32b, B. Megillah 25a, B. Niddah 16b
  3. See Hilkhot Ishut 1:2
  4. Translation by R. Eliyahu Touger p. 48
  5. Although there is no requirement to accept all aggadic statements as literal fact, it is unusual to reject a Talmudic passage so definitively.

Mainomides’ / Rambam’s Haggadah

As a public service for those with shorter attention spans, here is the text of Maimonides’ Haggadah, which you will notice is slightly abridged from our popular versions. Feel free to compare and extrapolate what does and does not appear in the differnet editions.

רמב”ם הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה

נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא: מתחיל על כוס שני ואומר בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך לפסח ייתי ויפסח, שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, שתא הכא עבדי לשתא דאתיא בני חורי.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים, שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה, שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות והלילה הזה מרור, שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.
עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה’ אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח.

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קרית שמע של שחרית.

אמר להם רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר +דברים ט”ז+ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא את ימות המשיח.

ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא, כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאל.

חכם מה הוא אומר: +דברים ו’+ מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה’ אלהינו אתכם, אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

רשע מה הוא אומר: +שמות י”ב+ מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, אף אתה הקהה את שניו ואמור לו +שמות י”ג+ בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל.

תם מה הוא אומר: +שמות י”ג+ מה זאת, ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה’ ממצרים מבית עבדים.

ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר +שמות י”ג+ והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים, והגדת לבנך יכול מראש חדש, תלמוד לומר ביום ההוא, אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.

מתחלה עובדי ע”ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום ב”ה לעבודתו, שנאמר +יהושע כ”ד+ ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה’ אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים.

ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים, שנאמר +בראשית ט”ו+ ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל, שנאמר +דברים כ”ו+ ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם, מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם שנאמר +בראשית מ”ז+ ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן.

במתי מעט, כמו שנאמר +דברים י’+ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה’ אלהיך ככוכבי השמים לרוב.
ויהי שם לגוי, מלמד שהיו ישראל מצויינין שם, גדול ועצום כמו שנאמר +שמות א’+ ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם.
ורב, כמו שנאמר +יחזקאל ט”ז+ רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה.
וירעו אותנו המצרים, כמו שנאמר +שמות א’+ הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ.
ויענונו, כמו שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס.
ויתנו עלינו עבודה קשה, כמו שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך.
ונצעק אל ה’ אלהי אבותינו, כמו שנאמר +שמות ב’+ ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה.
וישמע ה’ את קולנו, כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.
וירא את עניינו, זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים.
ואת עמלינו, אלו הבנים, כמו שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון, ואת לחצינו, זה הדוחק כמו שנאמר +שמות ג’+ וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.
ויוציאנו ה’ ממצרים, לא על ידי מלאך לא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר +שמות י”ב+ ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה’.
ביד חזקה, זה הדבר, כמו שנאמר +שמות ט’+ הנה יד ה’ הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד.
ובזרוע נטויה, זו החרב כמו שנאמר +דברי הימים א’ כ”א+ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם.
ובמורא גדול, זו גלוי שכינה, כמו שנאמר +דברים ד’+ או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה’ אלהיכם במצרים לעיניך.
ובאותות, זה המטה, כמו שנאמר +שמות ד+ ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות.
ובמופתים, זה הדם, כמו שנאמר +יואל ג’+ ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן.

דבר אחר, ביד חזקה שתים, ובזרוע נטויה שתים, ובמורא גדול שתים, ובאותות שתים, ובמופתים שתים, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות, רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ”ך עד”ש באח”ב.

רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, פסח, מצה, ומרורים.
פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שם מה, על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר +שמות י”ב+ ואמרתם זבח פסח הוא לה’ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו.
מצה זו שאנו אוכלין על שם מה, על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר +שמות י”ב+ ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם.
מרורים אלו שאנו אוכלים על שם מה, על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר +שמות א’+ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.

ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל, שנאמר +דברים ו’+ ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו.

לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם לגדל ולהדר ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ומיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול, ונאמר לפניו הללויה.

הללויה הללו עבדי ה’ הללו את שם ה’, יהי שם ה’ מבורך וכו’ עד חלמיש למעינו מים. ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן ה’ אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ברוך אתה ה’ גאל ישראל.

כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יום טוב ראשון של פסח כך מברכים וקוראים בליל השני של גליות, וכן חייבין בליל השני בארבעה כוסות ובשאר הדברים שנעשו בלילה הראשון. בריך רחמנא דסייען.

Ep. 102 Halakhic Process 18 – Rambam Mamrim 3 (Zakein Mamre / Rebellious Elder)

Rabbi Yuter’s series on the Halakhic Process concludes the section on Maimonides with a discussion on the Zakein Mamre / Rebellious Elder.

Halakhic Process – Rambam Mamrim 3 (Zakein Mamre / Rebellious Elder) Sources (PDF)

Halakhic Process – Rambam Mamrim 3 (Zakein Mamre / Rebellious Elder)

Ep. 96 Halakhic Process 16 – Rambam and Rabbinic Authority / Mamrim 1

Rabbi Josh Yuter’s class on the Halakhic Process returns towards examining Maimonides’ approach to rabbinic authority in greater detail.

Rambam’s Rules for Rabbinic Judaism

Laws of Mamrim (Rebels) Chapter 1

Halakhic Process 16 – Rambam and Rabbinic Authority / Mamrim 1

Ep. 93 Halakhic Process 14 – Rambam’s / Maimonides’ Approach To Jewish Law Part 2

Rabbi Josh Yuter’s halakhic process series moves to the post-Talmudic period with a discussion of Rambam’s / Maimonides’ approach to Jewish law and his own halakhic methodology.

Rambam’s / Maimonides’ Approach To Jewish Law Part 2 Sources (PDF)

Rambam’s / Maimonides’ Approach To Jewish Law Part 2

Ep. 92 Halakhic Process 13 – Rambam’s / Maimonides’ Approach To Jewish Law Part 1

Rabbi Josh Yuter’s halakhic process series moves to the post-Talmudic period with a discussion of Rambam’s / Maimonides’ approach to Jewish law and his own halakhic methodology.

Halakhic Process – Rambam’s / Maimonides’ Approach To Jewish Law Part 1 Sources (PDF)

Halakhic Process 13 – Rambam’s / Maimonides’ Approach To Jewish Law Part 1

Rambam, Yeshiva Exemptions, and Intellectual Dishonesty

While reviewing the laws of Purim I noticed in the back of a popular vocalized edition of the Mishna Berurah an appendix titled Kuntres Hahanhagot Ve’Inyanei Mitzvot Hateluyot Ba’aretz, which ostensibly covers contemporary practices and laws exclusive to Israel. The title page gives no source or attribution for these rulings, though I’m sure one of my more inquisitive loyal readers will track down the author. But knowing who wrote these decisions is irrelevant for this post, only the content of the argument. In particular, it is a wonderful example of intellectual dishonesty from the selective citation of sources.

Episode 7 – Politics of Exclusion: Rambam and Rebellion

By popular request I started recording my classes. While I hope to organize and post them on the shul’s website, for now I’ll add it as one of my podcasts. I’m currently in the middle of a series called The Politics of Exclusion in Judaism where we define Who is a Jew by who doesn’t make the cut. We started months ago with Biblical Sources, followed up by Rabbinic sources, and we’re currently in the middle of going through Rambam’s Hilkhot Teshuva. Today’s class covered Hilkhot Teshuva 3:9, copied below for reference.

רמב”ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ט
שנים הם המומרים מישראל: המומר לעבירה אחת והמומר לכל התורה כולה, מומר לעבירה אחת זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון והורגל ונתפרסם בה אפילו היתה מן הקלות כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פאה ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו הרי זה מומר לאותו דבר והוא שיעשה להכעיס, מומר לכל התורה כולה כגון החוזרים לדתי העובדי כוכבים בשעה שגוזרין גזרה וידבק בהם ויאמר מה בצע לי להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים טוב לי שאדבק באלו שידם תקיפה, הרי זה מומר לכל התורה כולה. +/השגת הראב”ד/ לכל התורה כולה כגון החוזר לדת העובדי כוכבים. א”א ומי שחוזר לדת העובדי כוכבים הנה הוא מודה באלהיהם והרי הוא מין.+

Episode 7 – Politics of Exclusion Rambam and Rebellion