Category: Religion

Book Review: What is Islam? The Importance of Being Islamic

I recently wondered on Facebook how people define religious “authenticity,” meaning actions or beliefs which reflect an (or the) genuine manifestation of a religion. This is a question I frequently consider regarding Judaism, particularly Orthodox Judaism, where adherents perpetually argue over which (or more accurately, whose) opinions, interpretations, beliefs, or practices define the franchise of being “Orthodox.”  These sorts of questions are generally internal to Orthodox Judaism, where affiliates claim authority to determine the boundaries and legitimacy of a nominally shared identification.

At the same time, I have been more attuned to the similar arguments over what is “authentic” Islam,  which have become commonplace in the public sphere. It does not take much effort to find studies and screeds differentiating between “moderate” or “fundamentalist” Islam, or those who assert with confidence that there is no meaningful difference between them.

As someone who has had an insider’s view of the debate within Judaism, I have been equally fascinated and frustrated by the parallel discussions regarding Islam. Many of the same people who can identify dozens of denominations and sub-denominations within Judaism (or Christianity) can only speak of Islam as single, unified phenomenon. Many of those who see fit to define Islam based solely on English translations of selected Quranic verses would quickly dismiss anyone whose conception of Judaism was based on similarly selected English translations of the Bible. Complicating matters even further is that as I have read the works of actual scholars of Islam, my own illiteracy in the subject matter precludes me from evaluating the merits of any statement, while my experience in reading Jewish scholarship precludes me from trusting anyone at face value.

With this in mind, I am exceptionally grateful for the contribution of the late Shahab Ahmed’s What is Islam?: The Importance of Being Islamic, 1 an earnest attempt at not only defining Islam, but essentially reclaiming it.

Notes:

  1. I came across the book via a review by Prof. Noah Feldman, a colleague of Ahmed who assisted with the final stages of the book, as Ahmed had already fallen ill before its completion.




The Existential Religious Challenge of Same-Sex Marriage

I’m not a coward, I’ve just never been tested.
I’d like to think that if I was I would pass.
Look at the tested, and think there but for the grace go I.
Might be a coward, I’m afraid of what I might find out.
The Mighty Mighty Bosstones, “The Impression That I Get”

With the recent US Supreme Court decision Obergefell v. Hodges declaring same-sex marriage to be a constitutionally protected right, religious organizations are understandably concerned as to how they will be affected by this new legal reality.  In addition to public statements issued by The Rabbinical Council of America and the Orthodox Union, several rabbinic colleagues have expressed similar concerns shared by other religious leaders regarding what this ruling might mean for their own practice, particularly if they will now be forced to officiate or facilitate a practice which violates their religious beliefs. 1

Aside from these concerns over government interference in religious affairs, the Supreme Court’s ruling may have more salient ramifications on a communal level. Specifically, with same-sex marriage legalized nationally, Orthodox homosexual couples may be more likely take advantage of the benefits such legal recognition provides. This new reality may create new tensions within communities where such couples may expect or demand religious recognition for their union.

While these concerns are currently dominating the discussion, my sense is that the attention is misplaced. I do not mean to be dismissive of the concerns of others, but I suggest the details are not nearly as significant as the underlying existential tensions.

Notes:

  1. In 2011 when New York was about to legalize same-sex marriage, I argued that Orthodox Jews should not oppose such legislation but rather insist on religious protections.




Mainomides’ / Rambam’s Haggadah

As a public service for those with shorter attention spans, here is the text of Maimonides’ Haggadah, which you will notice is slightly abridged from our popular versions. Feel free to compare and extrapolate what does and does not appear in the differnet editions.

רמב”ם הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה

נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא: מתחיל על כוס שני ואומר בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך לפסח ייתי ויפסח, שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, שתא הכא עבדי לשתא דאתיא בני חורי.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים, שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה, שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות והלילה הזה מרור, שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.
עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה’ אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח.

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קרית שמע של שחרית.

אמר להם רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר +דברים ט”ז+ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא את ימות המשיח.

ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא, כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאל.

חכם מה הוא אומר: +דברים ו’+ מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה’ אלהינו אתכם, אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

רשע מה הוא אומר: +שמות י”ב+ מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, אף אתה הקהה את שניו ואמור לו +שמות י”ג+ בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל.

תם מה הוא אומר: +שמות י”ג+ מה זאת, ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה’ ממצרים מבית עבדים.

ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר +שמות י”ג+ והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים, והגדת לבנך יכול מראש חדש, תלמוד לומר ביום ההוא, אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.

מתחלה עובדי ע”ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום ב”ה לעבודתו, שנאמר +יהושע כ”ד+ ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה’ אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים.

ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים, שנאמר +בראשית ט”ו+ ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל, שנאמר +דברים כ”ו+ ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם, מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם שנאמר +בראשית מ”ז+ ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן.

במתי מעט, כמו שנאמר +דברים י’+ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה’ אלהיך ככוכבי השמים לרוב.
ויהי שם לגוי, מלמד שהיו ישראל מצויינין שם, גדול ועצום כמו שנאמר +שמות א’+ ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם.
ורב, כמו שנאמר +יחזקאל ט”ז+ רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה.
וירעו אותנו המצרים, כמו שנאמר +שמות א’+ הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ.
ויענונו, כמו שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס.
ויתנו עלינו עבודה קשה, כמו שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך.
ונצעק אל ה’ אלהי אבותינו, כמו שנאמר +שמות ב’+ ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה.
וישמע ה’ את קולנו, כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.
וירא את עניינו, זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים.
ואת עמלינו, אלו הבנים, כמו שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון, ואת לחצינו, זה הדוחק כמו שנאמר +שמות ג’+ וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.
ויוציאנו ה’ ממצרים, לא על ידי מלאך לא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר +שמות י”ב+ ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה’.
ביד חזקה, זה הדבר, כמו שנאמר +שמות ט’+ הנה יד ה’ הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד.
ובזרוע נטויה, זו החרב כמו שנאמר +דברי הימים א’ כ”א+ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם.
ובמורא גדול, זו גלוי שכינה, כמו שנאמר +דברים ד’+ או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה’ אלהיכם במצרים לעיניך.
ובאותות, זה המטה, כמו שנאמר +שמות ד+ ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות.
ובמופתים, זה הדם, כמו שנאמר +יואל ג’+ ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן.

דבר אחר, ביד חזקה שתים, ובזרוע נטויה שתים, ובמורא גדול שתים, ובאותות שתים, ובמופתים שתים, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות, רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ”ך עד”ש באח”ב.

רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, פסח, מצה, ומרורים.
פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שם מה, על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר +שמות י”ב+ ואמרתם זבח פסח הוא לה’ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו.
מצה זו שאנו אוכלין על שם מה, על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר +שמות י”ב+ ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם.
מרורים אלו שאנו אוכלים על שם מה, על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר +שמות א’+ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.

ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל, שנאמר +דברים ו’+ ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו.

לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם לגדל ולהדר ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ומיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול, ונאמר לפניו הללויה.

הללויה הללו עבדי ה’ הללו את שם ה’, יהי שם ה’ מבורך וכו’ עד חלמיש למעינו מים. ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן ה’ אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ברוך אתה ה’ גאל ישראל.

כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יום טוב ראשון של פסח כך מברכים וקוראים בליל השני של גליות, וכן חייבין בליל השני בארבעה כוסות ובשאר הדברים שנעשו בלילה הראשון. בריך רחמנא דסייען.




The Sins of the Sandy Hook Generation

“Dozens of people are gunned down each day in Springfield,
but until now none of them was important.” – The Simpsons

In the immediate aftermath of the horrific shootings at Sandy Hook Elementary School in Newton CT, the country was unified in mourning. A seemingly local incident was viewed as a national tragedy, one which prompted much soul searching though not surprisingly little by way of answers. A common refrain I saw online was “there are no words” or “there is no answer – for indeed, who would dare offer any rationale justifying the murder of 20 children and 6 teachers.

In processing my own thoughts, there was one Talmudic passage which I found hard to ignore. B. Shabbat 33b records the following opinion:

When there are righteous men in a generation, they are taken for the sins of the generation. When there are no righteous in a generation, school children are taken for the generation.

As if the idea of vicarious atonement – that someone is punished to absolve others of their sins – is not theologically difficult itself, to imply that the blood of presumably innocent school children serve as some form of sacrifice for the benefit of the rest of the world is, at the very least, distasteful. And following an actual massacre of children, such an assertion would seem to be especially cruel. But after witnessing America’s reaction to the Sandy Hook shootings, it occurred to me that there may be some other truth to the Talmudic statement.

Consider for a moment just how many murders, or violent acts are committed worldwide with minimal coverage, let alone outrage. According to FBI statistics for US crime, there were 13,913 murders in 2011 and 14,103 murders in 2010, yet only a small percentage warranted national news coverage. Worldwide murders are obviousl higher depending on region, including violence against children. According to a 2008 World Health Organization report, approximately 120,000 children worldwide are treated for violence – which would exclude the number of incidents for which children are not treated – and yet relatively few of these incidents warrant our attention. In China school stabbings have been a shockingly frequent occurrence but they barely make the news in the US.

The sad reality is that murders are not uncommon in the world, nor are murders against children, and yet we as a nation remain unfazed. We can easily ignore the deaths of those in other countries because they’re not one of us. We excuse horrific acts of terror because after all they are part of a justified ideological struggle and one side or the other must deserve it somehow. The same is true for local gang violence, where the poor life choices of individuals naturally lead to their own demise.

For so many murders and acts of violence, we find ways to excuse or understand the actions such that we do not have to endure the pain of loss or human suffering. Consider the Sandy Hook shootings themselves. The six teachers who were killed were rightly praised as heroes, though I suspect they would not have received the honor they deserved had children not been included as victims. Furthermore, there was little sympathy for Nancy Lanza, the shooter’s mother and a victim in her own right, with one paper vilifying her saying “she created a monster.”

But when children are targeted, or more specifically our children are targeted, we lose all excuses. We cannot say that tragedies only happen “over there” in lawless countries when a shooting occurs in our own backyard. We cannot console ourselves as we do with adult murders that young children lived full lives. And with so many children being killed we cannot impose familiar narratives of ideology or racism which would otherwise explain or justify their senseless deaths.

For a few days this country overcame its apathy and jadedness and was unified in its sharing the morning of the needless loss of human life. Perhaps the sin of our generation is that it took the murders of 20 children to do so.




The “Defensible Border” Fallacy

The past two weeks have renewed global interest in the Israeli / Palestinian conflict. Between President Obama’s original reference to the 1967 borders, a modification of sorts to the AIPAC convention, and a response from Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu, the Jewish and political communities have been arguing over how to make sense of the policies.

One recurring theme has been the repeated call of defensible borders. Under the assumption that peace in Israel must consist of land swap with a forthcoming Palestinian state, parties on all sides have repeated that the border between the two states be “defensible,” without further clarification as to what that would mean in terms of specific borders.

However, a more significant question regarding the “defensible border” requirement is why would it be necessary. The “land for peace” mantra assumes that the Palestinian people are really interested in peace, but are oppressed by their Israeli occupiers. Logically then, if the Palestinians were to form their own nation, then it would be as Mahmoud Abbas stated, “a peace-loving nation, committed to human rights, democracy, the rule of law and the principles of the United Nations Charter.”

But if we were to take Abbas at his word, then why would Israel’s borders need to be defensible. From whom would Israel need defending if not the “peace-loving” nation? For comparison’s sake, the US / Canadian Border is 5,525miles, and yet despite this extremely long border, US is more concerned with illegal border crossings than military attacks. The reason is obvious; the United States is not concerned with having “defensible” borders with Canada because there is no risk of military attack and there is no risk of military attack because the United States is actually at peace with Canada.

The fact that “defensible borders” is still employed in Israeli / Palestinian rhetoric demonstrates that even proponents of a Palestinian state are not fully convinced by the “peace-loving” intentions. Any call for “land for peace” based on “defensible borders” is thus paradoxical to the point of dishonest for it assumes that Israel would still face a military threat despite acquiescing territory.

While I do not have a solution to the conflict, the process would probably be helped if people were more honest about their positions, intentions, and true motivations.




Why Orthodox Jews Should Not Oppose Legalizing Same Sex Marriage

On May 23 2011 several prominent Orthodox Jewish organizations issued a joint statement declaring their opposition to legalizing same sex-marriage. The brief statement is as follows:

On the issue of legalizing same-sex marriage, the Orthodox Jewish world speaks with one voice, loud and clear:

We oppose the redefinition of the bedrock relationship of the human family.

The Torah, which forbids homosexual activity, sanctions only the union of a man and a woman in matrimony. While we do not seek to impose our religious principles on others, we believe the institution of marriage is central to the formation of a healthy society and the raising of children. It is our sincere conviction that discarding the historical definition of marriage would be detrimental to society.

Moreover, we are deeply concerned that, should any such redefinition occur, members of traditional communities like ours will incur moral opprobrium and may risk legal sanction if they refuse to transgress their beliefs. That prospect is chilling, and should be unacceptable to all people of good will on both sides of this debate.

The integrity of marriage in its traditional form must be preserved.

This statement was issued not only by Orthodox institutions considered “right-of center” such as Agudath Israel of America or National Council of Young Israel, but also by more moderate Orthodox organizations such as the Orthodox Union (OU) and the Rabbinical Council of America (RCA).1 Unlike most religious proclamations which are directed towards specific religious communities, this joint statement advocates a political position – though based on religious principles – to the secular world beyond the normal scope of religious influence. To be sure, this joint statement is hardly the first time rabbinic organizations have issued political statements. Across all major denominations, the Orthodox RCA, Conservative Rabbinical Assembly, and Reform Central Conference of American Rabbis have all passed resolutions advocating public polices exemplifying their respective religious beliefs, with few (if any) complaining about the separation of church and state.

But due to the inherent subjective moral arguments against same-sex marriage, I argue that Jews – especially the Orthodox – would be better served in not opposing its legalization.




Economics and Social Justice in Jewish Law Part 3: Halakhic Labor Laws

In part 3 of his Economics and Social Justice series, Rabbi Yuter addresses the topic of Jewish Labor Laws from a holistic perspective, balancing the rights and obligations of both the employer and the employee.

Economics and Social Justice in Jewish Law – Halakhic Labor Laws Sources (PDF)

Economics and Social Justice in Jewish Law – Halakhic Labor Laws




Economics and Social Justice in Jewish Law Part 1: Free Market Ethics in Torah

Rabbi Josh Yuter begins his special lecture series on Economics and Social Justice in Judaism with an introduction to methodology and a demonstration of a free market ethos existing within the Rabbinic legal tradition. Audio and sources included.

Economics and Social Justice in Jewish Law Part 1 – Free Market Ethics Sources (PDF)

Economics and Social Justice in Jewish Law- Free Market Ethics in Judaism




Episode 8 – Encountering Avoda Zara

The first Tuesday of every month I lead a Beit Midrash session at the Stanton St. Shul. These topics vary from month to month, often coinciding with the Jewish or secular calendar. This month, I chose to deal with some issues of Avoda Zara due to some questions which kept coming up lately in shul.

This class is by no means comprehensive; covering this topic properly would probably take at least a year. Still the point is to raise certain issues and hopefully lead people to ask better halakhic questions.

Episode 8 – Encountering Avoda Zara