Rabbi Hershel Schachter on Women Wearing Tefillin

I recently received the following missive from Rabbi Hershel Schachter regarding the recent controversy regarding women wearing tefillin. I do not have time at present to translate or comment, but the full text is included in the post below with the original PDF available here (errors in the transcription/formatting are mine alone).


 

כל העדה כולם קדושים

 בריש יומא (ב.)הובאה המשנה ממספרה (פג מז), מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו, להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים במערובי השמש היתה נעשית. וכי היכי דלא ליזלזלו בה (לומר, הואיל וטבול יום כשר בפרה, אין צריך להיות זריזין בה בשמירת טהרה, לכך עשו בה מעלות הרבה לטהרה, וזו אחת מהן, רשי)שכל מעשיה בכלי גללים בכלי אבנים ובכלי אדמה, דלא לקבלו טומאה. וכן הנהיגו (שם במספרה משנה ב)שחצרות היו בירושלים בנויות עג סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום, ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהם, ומביאים שוורים וכו‘. הרי שכל העסק של גידול התינוקות וההשתמשות בדוקא בכלי גללים וכלי אדמה וכוהימפני שהקפידו חכמי המסורה שבזמן הבית לא רק על אותן המצוות שעשו הצדוקים לגמרי שלא כדין, כגון לקבוע חג השבועות תמיד ביום הראשון [אף שיוט ראשון של פסח לא חל בשבת], וכגון בעבודת יוהכלתקן מבחוץ ולהכניס בפנים, שהשביעוהו לכהג שלא יהא צדוקי (משנה יומא יח:), אלא אפילו במקרה זה של עשיית פרה, שהצדוקים החמירו בו יותר מן החכמים, דקדקו חכמי המסורה בדוקא לנהוג כפי הקולא של התושבעפ, שטבול יום כשר לעשיית הפרה, והיו מטמאין את הכהן ומטבילין אותו, כדי להוציא מלבן וכו‘, להראות בדוקא שאפילו החומרות שאינן כפי התושבעפ אין בהן ממש, ושאין לנהוג בהן. וכל זה כדי להשריש בלבנו היסוד שאין לנו אלא המסורה שלנו, הנמסרה לחכמי המסורה שבכל דור ודור והמפורשת על ידם.

 והנה חדשים מקרוב באו והנהיגו הנהגה מחודשת שהנשים יחבשו כיפות או טלית ותפילין בשעת תפילת שחרית, ולא הציעו שאלה בזה לפני גדולי ההוראה של זמננו, כנראה על פי הסברא של כי כל העדה כולם קדושים, כעין טענת קרח ועדתו, אף שאולי אין זה כונתם, דהיינו (כפרשי שמה עפ ה מדרש)שכולם השתתפו במעמד הר סיני. וממילאכל אחד רשאי לפסוק הלכה כפי הבנתו שלו וכפי הרגשותיו, ומדוע תתנשאו וגו‘, כלומר, מה צריכים לרב או לרבי לפסוק הלכות, [השוה בזה דרשת רבנו הגריד סאלאוויטשיק המפורסמת, הובאה בקצרה בסנפש הרב, בליקוטת לפקרח, ובסהשקפת הרב (של רא ביתדין), חא], כל מאןדהו שלמד בישיבה יכול לפסוק ולהכריע עפי שכל עצמו, ובפרט בזמננו, שאת הכל אפשר לחפש ולמצוא באינטרנט, באוצר החכמה“, ובפרויקט השות של בר אילן“, וכדומה, וכל אחד יכול לעשות אע כתח וכמורה הוראה ופוסק אף בשאלות חמורות, כאילו יודע מעצמו את כל המקורות ואת כל השיטותבסיוע כל הנל. [ואשר על זה ביארו (עד ההלצה)בכוונת הירושלמי (רפד דדמאי)שעם הארץאימת שבת עליו, שבשבת, שאיננו יכול להשתמש במחשב שלו, מפחד הוא (העה) שיתפסוהוויראו ויבינו שבאמת איננו יודע.]

 והתפלאתי לראות היאך שאנשים בעלי שכל מפלפלים פלפול של הבל בקשר לנדון נשים אם רשאות להתנדב (בתורת אינה מצווה ועושה)לקיים מצות תפילין, והראו פנים לכאן ולכאן, ודנו כאילו היינו חיים בתקופת התנך(שהביאו ממיכל בת שאול), או בתקופת התנאים (שנחלקו התנאים אם נשים סומכות רשות), או בזמן הראשונים (שפלפלו לגבי בנותיו של רשי). אכן בעוהחיים אנחנובשנת תשעדבתקופת מרד המינים נגד התושבעפ כשהנהגה זו – עטיפת טלית והנחת תפילין – מצויה אך ורק אצל הקונסרבטיבים, שכל הגישה שלהם להלכה מבוססת על היסוד שאכן מותר – ואף חיוב יש – לשנות מדרכי המסורה עפ רצונם וניהוגם של העמא דברכל עוד שיש להם איזה מקורלדבר, ודוקא נקודה זו היא היא ההבדל בינם לבין האורטודוקסים. ויש כאן מלחמת אחים של מערכה מול מערכה, שהללו, הממשיכים במסורת אבותיהם שבידיהם, ואומרים שאבותינו לא שיקרו לנו, וגם אני מאמין באמונה שלמה, ככל הדורות הקודמים, שמשה קיבל תורה מסיני; והללו צועקים בקול ואומרים שאנחנו לבד המומחים האמתיים על אמיתות ההיסטוריה, וטוענים בהחלט שמשה לא קיבל תורה מסיני וכווכו‘, וחלק גדול מעמדתם ושיטתם הוא טענת קרח אבינו“- שכל העדה כולם קדושים, וכאמור.

ונראה שרק הסומא שאין לו עינים לראות, לא יכיר מה שנמצא לפניו ממש תחת האף שלו“, שהנהגה זו היא הנהגת הקונסרבטיבים, ועלול להביא לידי עוד הנהגות נגד המסורה ולהתרשלות כללית בענייני פסק והוראה. [וידוע מה שהעיר הגריז על גדלות אביו הגרח סאלאוויטשיק, שהילו כח הבנה וכח החדירה שכזה, שהייכול להגיד מראששאם יחליטו היום ללכת בכיוון זה, שכך וכך יהיבעוד ששים שנה, ואם יחליטו ללכת בכיוון האחר, שכוכ יצא לבסוף לאחר ששים שנה, אבל (הפטיר הגריז)לי אין את כח החדירה הזהלידע מה יהילבסוףלאחר ששים שנה. ולאחר ששהה קצת הוסיף לומר, שאכן כמדומה לי שכן י ש לי מעלה, שלכהפ אני יכול להכיר מה שישנו כבר לפני כעת– “תחת האף שלי.”]

 ודבר פשוט הוא שכמו שהקפידו חכמי המסורה שלא להרשות לנהוג אפילו כחומרת הצדוקים, והקפידו בדוקא לטמא את הכהן השורף את הפרה ולהטבילו, כדי שתעשה הפרה בדוקא עי טבולי יום, כן בנדד ממש, דפסקי הלכה אינם נאמרים מתוך חלל ריק“, אלא מתוך ההקשר (קאנטעקסט)של אותו הדור, ובדורנו אנו, כל התנאים וכל הראשונים וכל האחרונים יסכימו שהנהגה זו אסורה היא בהחלט, אעפ שהיא לחומרא יתירה, שלא לחקות את המינים, עימשנה סוף פב דחולין (דף מא.).

ונראה דדז הוא בבחינת ערקתא דמסאנא, דרבנו זל אמר שערקתא דמסאנא גדרוכל הנהגה שהיא שהפכה להיות סמל להריסת הדת, אפילו אם עפ הלכההיא מותרת, זה גופא (שנהפך לסמל להריסת הדת), גורם לכך שיהי אסור. וכך התבטא רבנו בשעתו (בקשר לפרשת מי הוא יהודישפתח בןגוריון), דאין הבדל בדבר בין אם האנס הוא נכרי כאנטיוכס הרשע או יהודי כבןגוריון, עדיין דין אותה הנהגה כערקתא דמסאנא ויהרג ואל יעבור. (וביטוי זה לענין אנס יהודי, מקורו בשות אבנז אוח סיתקלז, ועיסנפש הרב עמרלג.)

 וכזה ידוע בשם רבנו, שכשהתחילו הקונסרבטיבים להכניס טקס בת מצוה לבנות באמצע התפילהדוגמת הבר מצוה לבנים, הצהיר בזה רבנו שהרבנים האורטודוקסים אסורים בהחלט לעשות כמותם, שזה בבחינת ערקתא דמסאנא, ודינו שיהרג ואל יעבור.

 ועיחזוא (חאוח סינב אות ו)שאעפ שנראה להתיר פתיחת סוכה הנמתחת שעג עגלת התינוק, יש לאסור פתיחת המטריה מכמה טעמים, והאחד מהםמפני שגורם פרצה. ואולי כוונתו כנל, שמטריה שימשה כסמל להריסת הדת באירופא אצל הריפורם, ועל כן צריכים אנו לאסרו, אעפ שמכח הלאהל עראי דמלאכת שבת היצל מותר.

 ותמיה אני, מעיקרא מאי קסברי המתירים בזה, הלא כבר הביא הרמא (לאוח סילח סג)מהראשו נים, ואין חולק עליו מכל מפרשי השוע שם, שבזמננו יש לכולנו בעיא של גוף נקי, אשר על כן החלטנו למעט בהנחת התפילין אף לגבר ים עד המינימום(כלומר רק בשעת תפילת שחרית), כאשר ביאר בזה רבנו זל בשיעוריו בטוב טעם ודעת, (עימשכ בסמפניני הרב, ערך תפילין, אות א), וכאשר כן פסק רבנו זל למעשה בשעתו בנדון בעלת תשובה שהיתה תלמידה בביס התיכונית על שם פריש“, שרצתה בדוקא להניח תפילין, והורה רבנו עפי דברי הרמא האלו למחות בידה. ואין נראה לומר שבמשך ארבעים השנה האחרונות שהשתפר המצב ביחס לטוהר המחשבה הנצרך להנחת תפילין, וכידוע לכל, ככה היתה ההנהגה המקובלת מדורי דורות, ומי הוא זה שיהין ויתחצף להורות נגד פסק המקובל של רבינו הרמא. והשוה רמבם פי משמיטה ויובל סוף הו, שהקבלה והמעשה (כלומר, הנהוג המקובל) עמודים גדולים בהוראה, ובהן ראוי להתלות, כלומר, אעפ שדעתו של הרמבם בהלכה זו היתה נוטה דלא כדעת הגאונים, הכניע אע לפסקם, שכן היהנהוג המקובל.

 ואלו שמצהירים שמשה קיבל תורה מסיני ממשיכ ים ואומריםומסרה ליהושע וכווכו‘, שיש בידינו מסורת חזקה באופן פסק ההלכה, ואין שדה ההלכה כשדה של הפקר שכל הקודם זכה, וכל דאלים גבר, ומי שמקדים לפרסם דעתו דרך העיתונים או האינטרנטהלכה כמותו, אלא הענין הוא כמבואר במדרשים, שאלף נכנסים לביהמד ואחד יוצא להוראה, ואותו היחיד הוא זה ששימש את רבו ביותר וקיבל בדמו ובנפשו את דברי התורה, ושיש לו נישואיןעם התורה, ולא רק ארוסין“. (ועמשכ בזה רבנו בסדברי הגות והערכה, עמעב.)וכך אמר רבנו (בדרשתו הידועה לפקרחשכל אדם צריך להכיר שצריך לרב או לרבי, ואפילו תח שנפטר רבו צריך תמיד לשאול לעצמו באמת (כשמציעים לפניו שאלות) מה הירבו אומר בנדון זה, ובאיזה עמדה הינוקט. [ושמעתי פעם מידידי יקירי הרר אבא ברונשפיגל, שיחי‘, שפעם הציע איזו שאלה לרבנו (כשהימבקר אצל אמו בד ירתה), ולאחר קצת משא ומתן הכריע רבנו לקולא, והקפידה עליו אמו ואמרה, “שאביך לא היפוסק כן“, ותיכף חזר בו רבנו מהכרעתו, שאביו בודאי הירבו המובהק.]

 וביטוי זה שאומרים כמה מהמתירים שעפ הלכהפעולה מסויימת מותרת, ושהמחמירים רק רוצים לאסרה מטעמים פוליטיים“, איננו נכון, שגם ענין זה של שינוי המסורה מהווה חלקעצמי מן ההלכה, וכשדנים עד הנחת תפילין לנשים, לא מספיק לעיין בשוע הלתפילין ובמקורות שם, ולדונה כשאלה קלה, אלא, כמו כל שאלה בהלכה, צריכים לדון בנושא מכל הבחינות ומכל המבטים, ולא תמיד נמצא את הפסק על אותו הדף שבשוע שחשבנו מתחילה לעיין שם, וכמש הירושלמי (דמסרה עהפ ממרחק תביא לחמה)שדברי תורה (הרבה פעמים)עניים במקומם ועשירים במקום אחר, וכל שאלות קשות שכאלו [דלפסוק נגד רמא המפורש בשוע, בודאי שאלה קשה היא, אשר בודאי צריכה כתפיים רחבות], צריכים להציע בפני תח מורי הוראה שיש להם היקף בידיעת ההלכה, ואין לכל מוסמך או רב מקומי, אף אם כוונתו לטובה, לחוות את דעתו בשאלה שכזו, וכש שלא לפרסם את דעתו הפרטית דרך התקשורת או האינטרנט, כי שאלה חמורה כזו נוגעת לכל כלל ישראל הנאמנים למסורה, ורק גדולי ההוראה רשאים להכריע בה.

 ואין תלונתנו בזה בכלל על הנשים שהתנדבו לקיים מצות תפילין, אלא על הרבנים (שהוסמכו כולם מישיבתנו)שחיוו את דעתם המוטעת בזה, מבלי להתייעץ עם מורי ההוראה שאליהם אכן פונים לשאלות אחרות, ושפרסמו את דעתם כאילו הדבר פשוט ל ה יתר. ודיתיגדור פרצותנו ויאחה את הקרע הזה שנתהווה במחננו ויטה לבנו לעבדו באמת ובתמים.

 [ועימשכ בתשובתנו בנדון המנינים המשותפים(שבט, תשעד)וצרף לכאן.]

צבי שכטר

(אדר הא‘, תשעד)

2 Comments

  1. jonahrank
  2. Nachum1
Send this to a friend