Category Archives: Jewish Law / Halakha

Posts related to Jewish Law

An Actual Conversation Re: Women Dancing With a Torah on Simhat Torah

Arguments over women dancing with a Sefer Torah on Simhat Torah are by no means new. I had one memorable exchange way back in 2002 when I was doing my rabbinic internship at The Bridge Shul in Washington Heights. The Orthodox communal landscape of Washington Heights was much different back then; Mt. Sinai was not the automatic “go to” place for the prized young people and Simhat Torah was considered at that time to be a possible litmus test for attracting the younger demographic, and by extension, ensuring communal viability for the future.

Because I was just an intern, the responsibility of setting synagogue policy was well out of my hands, but as an intern I still had to field questions from people in the community.

One friend, a vocal feminist who knew how I operate halakhically, came up to me challenging, “Where in the Gemara does it say that women can’t dance with a Sefer Torah on Simhat Torah?”

To which I replied, “בבלי ביצה ל:א אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין” – according to Jewish law, no one is allowed to dance with a Sefer Torah because dancing on Yom Tov is a rabbinic prohibition.

“But we don’t pasken like that Gemara!”

‘You just asked me for a Gemara, and there you have it.”

It was obviously a short conversation, but there is an obvious point to be made here about halakhic methodology and ideological consistency, both for those who wish to go back to the Gemara and for those who believe Halakhah (capital ה) can and should evolve, but only in the manner of their choosing.
Posted in Jewish Law / Halakha.

The Eighteen Minute Matzah Myth

Compared to Judaism’s regular dietary laws, the rules for being Kosher for Passover are decidedly stricter. Not only is the punishment for consuming chametz the more severe karet (Ex. 12:15, 12:19), but the chametz is prohibited even in trace amounts (B. Pesachim 30a). Considering how strict the Jewish community is regarding keeping a kosher kitchen, it should not be surprising to find even more stringencies when it comes to the laws of Passover.

One problem we find with stringencies in Jewish Law is the tendency to confuse the additions with the actual to the point where being confronted with halakhic sources can be jarring to people who might not know any better. I wrote about one such example several years ago, and I recently came across another misconception common enough to be worthy of discussion.
Continue reading

Posted in Jewish Law / Halakha. Tagged with , , , , , .

Reviewing Rabbinic Oversight: A Response to Rabbi Jeffrey Fox

Rabbi Jeffrey Fox recently published a teshuvah regarding the presence of the male Beit Din at the mikvah immersion of a female convert. My response came out to over 20 pages with footnotes and formatting, which I feel would be as annoying to read as a blog post as it would be for me to transcribe it. As such I am posting my response in PDF format here and on Scribd. I strongly encourage readers to first consult R. Fox’s teshuvah (PDF) in the original. I also reference and recommend reading Immersion, Dignity, Power, Presence and Gender by Rabbi Ethan Tucker.

Rabbi Josh Yuter – Reviewing Rabbinic Oversight a Response to Rabbi Jeffrey Fox (PDF)

Rabbi Josh Yuter – Reviewing Rabbinic Oversight a Response to Rabbi Jeffrey Fox

Posted in Jewish Law / Halakha. Tagged with , , , , .

Halakha vs. Halakhic Gerrymandering – With Visual Aids

Religious Jews often talk about halakhah, and by their self-identification will attempt to frame their practices within a halakhic framework, but few if any can offer a logically coherent or consistent system to describe how halakhah is supposed to work. For example, one of the recurring issues in the Jewish community is what are the rules of halakhic adaptation, how does Jewish Law change, and how do we determine which changes are legitimate or flawed.

This is a subject about which I have discussed extensively on this site and even devoted a 30 part series dedicated to describing The Halakhic Process. However, it appears that for many people on the internet it is too much trouble to listen to classes, consult primary sources necessary for an argument, read long posts with a critical eye towards comprehension, let alone suffer the inconvenience of having to substantiate their own opinions with any semblance of rigor. 1

Thus, as a quasi-public service, today I am going to illustrate fundamental differences in approaches to halakhah by actually providing illustrations.
Continue reading

Notes:

  1. See for example the comments of John Stuart Mill discussed here way back in 2006.
Posted in Jewish Law / Halakha.

The Conceits of “Consensus” in Halakhic Rhetoric

Introduction

Regular readers of halakhic literature will inevitably encounter appeals to “consensus,” either of a select sample of halakhic decisiors, frequently using the Hebrew idiom “rov poskim,” or of a community’s popular perceptions. 1 The distinguishing characteristic of these appeals to consensus is that the legitimacy or rejection of an opinion is not determined by intrinsic, objective, qualifiable criteria or its merits, but by its adoption by certain people. 2 The primary premise of such arguments is that unanimity or a plurality of agreement among a given collective is halakhically binding on the Jewish population 3 and cannot be further contested or subject to review. 4

Appeals to consensus are common and relatively simply to assert, but those who rely on consensus rarely if ever acknowledge, address, or defend, the assumptions inherent with the invoking of consensus as a source – if not the determinant – of practical Jewish law. As I will demonstrate, appeals to consensus are laden with problematic logical and halakhic assumptions such that while “consensus” may constitute one factor in determining a specific psak, it is not nearly the definitive halakhic criterion its proponents would like to believe.
Continue reading

Notes:

  1. While in this essay I am focusing on halakhah, similar appeals to consensus are found in discussions of Jewish thought, in particular regarding the status of Maimonides’ 13 Principles of Faith.
  2. In Brisker terms, this would be a distinction between the “heftza” of a position’s content versus the “gavra” of those who accept it.
  3. This is not to be confused with the use of consensus as a form of colloquial rhetorical flourish. For example, The Talmud records hundreds of claims of “kulei ‘alma,” literally meaning “the whole world” agrees to a particular position. Given the certitude that one can produce a single lone dissenter on the planet to falsify this claim, it seems reasonable to assume that Talmudic sages were conscious of their hyperbole. But even in the Talmudic vernacular, an appeal to “kulei ‘alma” was most often employed to define a point of agreement between specific parties in order to better understand the true point of halakhic contention. See B. Berachot 23a for just one example. These appeals to “the whole world” are not the basis of a halakhic argument – which must be defended on its merits – but instead are descriptive of a certain context, albeit exaggerated, with the intent of advancing a specific point in the discussion.
  4. Alternative or contradictory opinions may be suggested, but only with the caveat they remain theoretical and are not to be implemented in practice.
Posted in Jewish Law / Halakha, YUTOPIA's 10th Year Anniversary. Tagged with , , , , , .

On Tone and Traditions – A Followup to Fallout

My recent post Women, Tefillin, and the Rise of the Rav seems to have struck a nerve in the Orthodox community. By far, it has elicited the greatest response, and divisiveness, than anything else I have written to this point. For those who have not been following, a quick recap is in order. In response to R. Tully Harcsztark recent decision permitting two female students to wear tefillin during school services, R. Hershel Schachter of Yeshiva University wrote a scathing critique not only of the decision itself, but of how it was made, equating intellectual independence with Korach’s rebellion. My own response to R. Schachter linked above elicited extreme contrasting reactions. As to be expected with any controversy, there is bound to be some degree of partisanship with people being predisposed towards one side or another.

The astute reader noticed that while the subject of women wearing tefillin was the impetus, my main point dealt with the broader question of rabbinic authority, and it was this issue which prompted the most passionate responses. In particular, many readers took specific exception to my tone, which was characterized in various forms of “flippant,” “disrespectful,” or simply not deferential enough in that I treated R. Schachter as a peer rather than a superior. Many others had no such objections to my tone and found well within the bounds of propriety. 1 In truth, the question of “respect” and how a Torah scholar ought to communicate was, in my opinion, a distraction from the more central question of authentic Rabbinic authority. After all, if one’s status as a Torah scholar is measured by the tone of one’s discourse, then it would seem that R. Schachter would have crossed that line in his initial letter. 2 My critics contended that my post and R. Schachter’s letter are not valid subjects for equal comparison because the authors of these respective writings are not of the same “stature.” The argument may be summarized that as a more prominent rabbinic authority, R. Schachter is not only unconstrained by the rules or halakhot of proper discourse, but he is beyond reproach and not subject to any form of criticism by lesser rabbis. According to this perception of Jewish law, there are different rules for different roles. 3 Furthermore, some argued that by not giving proper deference to R. Schachter, I was essentially challenging the entire chain of Jewish halakhot tradition, very similar to the argument of R. Schachter himself.

But herein lies the point of contention; I have received a very different tradition than what is currently disseminated in the Orthodox world. While I attended and received rabbinic ordination from Yeshiva University, but I do not count R. Schachter among my primary teachers nor would most of my teachers consider themselves followers of his tradition. In fact, the three Rabbis from whom I have learned the most, my father, his teacher Haham Yosef Faur, and R. Moshe Tendler, have all been vocal critics of R. Schachter at one point or another. The latter two I even cited in my earlier post since both differentiated between the positions of Rav and Rosh Yeshiva. While I have previously addressed the logical flaws in appealing to a “gadol’s” authority, today I wish to demonstrate how, despite any assumptions to the contrary, I have been following the tradition of my own teachers.

Continue reading

Notes:

  1. One Rabbi (not my father) actually thought I was too respectful.
  2. Assuming he had not done so long ago.
  3. I resisted the temptation to respond to certain individuals by arguing that according to this logic, no non-rabbi would have any right to argue with me on the grounds that my having rabbinic ordination would make me superior to all those who do not. While this argument is logically sound, it would have been impossible for me to make without giving the pretense of pretentiousness. There are limits to the extent that I argue with others on their terms.
Posted in Jewish Law / Halakha, Jewish Thought, Theology, and Machshava, Judaism. Tagged with , , .

Women, Tefillin, and the Rise of the Rav

לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: דברים ל:יב-יג

It is not up in heaven, so that you have to ask, “Who will ascend into heaven to get it and proclaim it to us so we may obey it?” Nor is it beyond the sea, so that you have to ask, “Who will cross the sea to get it and proclaim it to us so we may obey it?” (Deut. 30:12-13)

My previous post publicized a recent letter (PDF) authored by Rabbi Hershel Schachter of Yeshiva University. At the time of posting I did not have time for a thorough analysis, but several people took offense at my initial glib reactions on social media, calling it various forms of “disrespectful” or “not nice.” While I found these responses to be somewhat ironic given that R. Schachter himself used his letter to delegitimize those with whom he disagrees by comparing them to Korach and stating that they violate yehareg ve’al ya’avor, the rebuke is nevertheless well taken. Given his perceived stature in the Orthodox community, R. Schachter’s letter deserves a thorough analysis, as I’ve done before regarding his approach to Jewish law, especially as it pertains to the imposition of select religious authority.

Continue reading

Posted in Jewish Law / Halakha, Judaism. Tagged with , , , .

Electricity in Jewish Law Class Series

In 2013 I regave a class series on Electricity I had done before I started recording classes. This time around I was elated to have Dr. Alan Mincer deliver an special introductory class on the science of electricity, which ought to be required knowledge for anyone discussing its halakhic ramifications.

Posted in Electricity in Jewish Law, Jewish Law / Halakha. Tagged with .

Introduction to the Laws of Eiruvin Series

support-the-eruv-and-carry-on-2In my Current Jewish Questions series we recently completed a three part sub-unit covering a basic introduction to the laws of eiruvin. For those interested in a general overview of the laws of eiruvin, I am collecting the links in this convenient post. Note that since this is an introductory class it does not cover many of the technicalities which affect the practical validity of any communal eiruv. In other words, do not confuse listening to this series as semikhah with which you can now pasken eiruvin for your (or anyone’s) community.

Part 1 – General Overview: Discusses the innovation of the eruv, its origins and the basics of what it accomplishes.

Part 2 – Physical Corrections: Covers the tikkunim or physical corrections one must make to an area as a prerequisite for establishing an eiruv.

Part 3 – Coming Together: Explains the requirement for 100% communal participation, as well as several solutions when that proves impossible.

Posted in Jewish Law / Halakha. Tagged with , , , .

Mainomides’ / Rambam’s Haggadah

As a public service for those with shorter attention spans, here is the text of Maimonides’ Haggadah, which you will notice is slightly abridged from our popular versions. Feel free to compare and extrapolate what does and does not appear in the differnet editions.

רמב”ם הלכות חמץ ומצה נוסח ההגדה

נוסח ההגדה שנהגו בה ישראל בזמן הגלות כך הוא: מתחיל על כוס שני ואומר בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי וייכול כל דצריך לפסח ייתי ויפסח, שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, שתא הכא עבדי לשתא דאתיא בני חורי.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים, שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה, שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות והלילה הזה מרור, שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.
עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה’ אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו זקנים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המאריך ביציאת מצרים הרי זה משובח.

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קרית שמע של שחרית.

אמר להם רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר +דברים ט”ז+ למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא את ימות המשיח.

ברוך המקום שנתן תורה לישראל עמו, ברוך הוא, כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאל.

חכם מה הוא אומר: +דברים ו’+ מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה’ אלהינו אתכם, אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

רשע מה הוא אומר: +שמות י”ב+ מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, אף אתה הקהה את שניו ואמור לו +שמות י”ג+ בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, ואילו היה שם לא היה נגאל.

תם מה הוא אומר: +שמות י”ג+ מה זאת, ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה’ ממצרים מבית עבדים.

ושאינו יודע לשאל את פתח לו, שנאמר +שמות י”ג+ והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים, והגדת לבנך יכול מראש חדש, תלמוד לומר ביום ההוא, אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה, לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.

מתחלה עובדי ע”ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום ב”ה לעבודתו, שנאמר +יהושע כ”ד+ ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה’ אלהי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים.

ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא מחשב את הקץ לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו בין הבתרים, שנאמר +בראשית ט”ו+ ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

היא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל, שנאמר +דברים כ”ו+ ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם, מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם שנאמר +בראשית מ”ז+ ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן.

במתי מעט, כמו שנאמר +דברים י’+ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה’ אלהיך ככוכבי השמים לרוב.
ויהי שם לגוי, מלמד שהיו ישראל מצויינין שם, גדול ועצום כמו שנאמר +שמות א’+ ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם.
ורב, כמו שנאמר +יחזקאל ט”ז+ רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה.
וירעו אותנו המצרים, כמו שנאמר +שמות א’+ הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ.
ויענונו, כמו שנאמר וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס.
ויתנו עלינו עבודה קשה, כמו שנאמר ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך.
ונצעק אל ה’ אלהי אבותינו, כמו שנאמר +שמות ב’+ ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה.
וישמע ה’ את קולנו, כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.
וירא את עניינו, זו פרישות דרך ארץ, כמו שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים.
ואת עמלינו, אלו הבנים, כמו שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון, ואת לחצינו, זה הדוחק כמו שנאמר +שמות ג’+ וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם.
ויוציאנו ה’ ממצרים, לא על ידי מלאך לא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו, שנאמר +שמות י”ב+ ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה’.
ביד חזקה, זה הדבר, כמו שנאמר +שמות ט’+ הנה יד ה’ הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד.
ובזרוע נטויה, זו החרב כמו שנאמר +דברי הימים א’ כ”א+ וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם.
ובמורא גדול, זו גלוי שכינה, כמו שנאמר +דברים ד’+ או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה’ אלהיכם במצרים לעיניך.
ובאותות, זה המטה, כמו שנאמר +שמות ד+ ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות.
ובמופתים, זה הדם, כמו שנאמר +יואל ג’+ ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותמרות עשן.

דבר אחר, ביד חזקה שתים, ובזרוע נטויה שתים, ובמורא גדול שתים, ובאותות שתים, ובמופתים שתים, אלו עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים, ואלו הן: דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות, רבי יהודה היה נותן בהם סימן דצ”ך עד”ש באח”ב.

רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, פסח, מצה, ומרורים.
פסח שהיו אבותינו אוכלין בזמן שבית המקדש קיים על שם מה, על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, שנאמר +שמות י”ב+ ואמרתם זבח פסח הוא לה’ אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו.
מצה זו שאנו אוכלין על שם מה, על שם שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד, שנאמר +שמות י”ב+ ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם.
מרורים אלו שאנו אוכלים על שם מה, על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר +שמות א’+ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך.

ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל אלא אף אותנו גאל, שנאמר +דברים ו’+ ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו.

לפיכך אנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם לגדל ולהדר ולנצח למי שעשה לנו ולאבותינו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה ומיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול, ונאמר לפניו הללויה.

הללויה הללו עבדי ה’ הללו את שם ה’, יהי שם ה’ מבורך וכו’ עד חלמיש למעינו מים. ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן ה’ אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ברוך אתה ה’ גאל ישראל.

כסדר שמברכין וקוראים ההגדה בליל יום טוב ראשון של פסח כך מברכים וקוראים בליל השני של גליות, וכן חייבין בליל השני בארבעה כוסות ובשאר הדברים שנעשו בלילה הראשון. בריך רחמנא דסייען.

Posted in Jewish Law / Halakha, Jewish Thought, Theology, and Machshava, Judaism, Religion. Tagged with , , , , .